השנה התבשרנו כי השר חיים כץ ביקש למנות את ראש המטה שלו לשעבר לתפקיד משנה למנכל במשרד התיירות, השר דוד אמסלם מבקש לקדם בחברות הממשלתיות מינויים בעלי זיקה למפלגת הליכוד, השרה מירי רגב עוררה סערה סביב מינוי מנכ"ל משרד התחבורה, השר קרעי מקדם מקורבים לדירקטוריון הדואר, חברת הליכוד לשעבר – אוסנת מארק – הייתה מועמדת למנ"כלית משרד המדע עוד ועוד.

נדמה כי תופעת מינויי המקורבים לא חדלה לעלות לסדר היום הציבורי בשנה שחלפה ונראה כי הסוגייה תמשיך ותלווה אותנו גם בשנה החדשה. על רקע זאת מסקרן ומעניין יהיה לראות מה יהיה ציונה של ישראל בשנת 2023 במדד השחיתות העולמי.

"מדד השחיתות" הוא מדד המתפרסם בכל שנה על ידי ארגון השקיפות הבינלאומי והוא מדרג כ-180 מדינות בעולם. למדד השחיתות ישנם פרמטרים שונים, כאשר אחד מהם הוא שאלת הליכי מינוי תקינים במגזר הציבורי. ככל שהציון נמוך יותר מ-100 כך המדינה מושחתת יותר. מדינות אשר קיבלו את הציון 50 ומטה הינן מדינות בעלות דרגת שחיתות גבוהה. בעשור האחרון מדורגת ישראל קצת מעל הציון 60. ציון שכמו בבחינות בבית הספר הוא ציון מספיק ועובר, אבל מי רוצה להסתפק בציון עובר?

בשנת 2021 ירדה ישראל לראשונה מגבול ה-60 וקבלה את הציון 59. בשנת 2022 הייתה עלייה לציון של 63 כאשר יש המייחסים את השיפור לממשלת השינוי של בנט-לפיד. לשנת 2023 טרם התפרסם הנתון על מדד השחיתות, אולם הוא בהחלט עשוי להיות מעניין.

לסין ציון של 39 במדד זה, כלומר דרגת שחיתות גבוהה. סין דווקא רואה עצמה כמדינה מוסרית, שהרי בתהליך של הערכת עובדים אחד המדדים החשובים ביותר לעובד הסיני הוא היותו עובד מוסרי; שיקומה של המוסריות היא אחת משלוש המשימות של המפלגה הקומוניסטית; ופגישות שבועיות בארגונים לצורך דיון בסוגיות מוסריות הן עניין שבשגרה. אלא שהמוסר שלהם הוא אחר.

הן במערב והן במזרח, יחסים חברתיים הם בסיס ליחסים עסקיים. התפיסה המערבית כלפי הנוהג הזה שלילית ואף נחשבת לא חוקית. ניצול קשרים חברתיים נחשב לא אתי, והתאגיד והפרטים המועסקים בו נדרשים לזכות ביתרון תחרותי על בסיס כישוריהם ולא על בסיס קשרים קיימים.

בסין, לעומת זאת, הקשרים החברתיים והנאמנויות האישיות של הפרט כלפי האחר הם דרך חיים. החברה לוחצת על הפרט לשמר את הרשת החברתית והקשרים האישיים את ה-גואנשי (Guanxi), שהיא חשובה מהחוק, לגיטימית ומותרת.

המילה "גואנשי" מורכבת משתי המילים הסיניות: guan (דלת, מחסום) ו-Xi (לסדר, לקשור קצוות). המשמעות היא שדלתות נפתחות ומחסומים נפרצים בעזרת הקשרים הנכונים.

גואנשי היא מערכת יחסים אישית והדדית, ולכן יש לטפח אותה ולשמר אותה כל הזמן על-ידי renqing (טובות) ו-huibao (טובות הדדיות). אדם שמסרב להחזיר טובות הנאה נחשב בלתי מהימן ומערכת הגואנשי שלו נפגעת. גואנשי שניזוק פוגע בשמו הטוב של האדם, ואינו ניתן כמעט לשיקום. הגואנשי עוקף את חוקי שוויון ההזדמנויות ואיסור האפליה, ותהליך גיוס העובדים ומיונם נעשה באמצעות הפעלת קשרים.

באופן דומה מתנהלים גם מכרזים. בעיניים מערביות, מכרזים הם תחרות חופשית שבה כל משתתף מציע את הצעתו, וההצעה שעונה בצורה הטובה ביותר על צורכי הפרויקט – זוכה. שימוש בקשרים אישיים כדי לזכות ביתרון במכרז פוגע בתחרות החופשית שהיא הבסיס הנורמטיבי של המכרז.

חברות סיניות, מאידך, נוטות "לתפור" מכרזים למקורבים, על-ידי כיפוף הדרישות בהתאם להצעת התאגיד שבו מעוניינים לבחור, או לחלופין על-ידי הדלפה לתאגיד על הצעות המכרז האחרות, כדי שיוכל לשפר את הצעתו.

משום כך סין היא מדינה קולקטיביסטית. כאלו הן גם מדינות נוספות כמו גווטמאלה, אקוודור ופנמה. בתרבויות כאלה אנשים מלוכדים בקבוצות אשר דואגות לאדם במשך כל חייו ומצפות ממנו לנאמנות מוחלטת. כאשר קיים ניגוד אינטרסים בין האדם לקבוצה עליו להכפיף את רצונותיו למה שרצוי לקבוצתו.

ישראל, כמו שאר מדינות המערב, היא מדינה אינדיבידואליסטית. בתרבויות אינדיבידואליסטיות הקשרים הבין אישיים רופפים יותר, והציפייה היא כי אדם ידאג לפני הכול לעצמו ולמשפחתו הקרובה. בחברות כאלה צרכיו ורצונותיו של אדם קודמים לצורכי הקבוצה.

אלא שישראל איננה מדינה אינדבידואליסטית שגרתית, ובתרבות הישראלית מתערבבים גם סממנים קולקטיביסטים ברורים. בסולם הערכים נטועות בקרב מפלגות השלטון מספר הצהרות ערכיות שיש בהן מן המשותף – המפלגות החרדיות יקדשו את אהבת החסד והעזרה ההדדית האחרות יזכירו מושגים של זהות קהילתית לאומית, זהות דתית קולקטיבית, חשיבות ההשתייכות לקהילה, לקיחת אחריות על שימור הקהילה, הזדהות עם אלו אשר יש להם סולם ערכים זהה, אחדות ישראל, עניי עירך קודמים ועוד – ערכים נאותים הם אלה, אלא נראה שהלכו איתם יותר מידי רחוק…