רילוקיישן לצ'ילה – על ברכות ונימוסים

רילוקיישן לצ'ילה – על ברכות ונימוסים

"הם אנשים חמים, ללא ספק, אבל טקס הנשיקות שאורך חצי שעה בכניסה למסיבה וחצי שעה נוספת ביציאה ממנה, הוא קצת מזויף."

  • גברים נוהגים ללחוץ ידיים בתחילת פגישה. נשים טופחות על הזרוע הימנית או הכתף במקום לחיצת כף יד, או לחלופין מתחבקות או מנשקות זו את זו על הלחי.
  • במסיבה או אירוע, יש לברך לשלום וללחוץ יד לכל אחד מהנוכחים באופן אישי. אין לשאול ישירות את הנוכחים לתחום העיסוק שלהם, אלא להמתין שהמידע יתקבל באופן רצוני.
  • אין לפנות לעמית צ'יליאני בשמו הפרטי, אלא אם כן הותר לעשות כן, בעיקר בקרב מנהלים בכירים ומבוגרים. הדור הצעיר נוטה יותר להשתמש בשמות פרטיים.
  • הצ'יליאנים נוהגים לנהל שיחות כאשר מרחק הישיבה בין אחד לשני הוא קרוב למדי, לעתים תוך כדי הנחת יד על כתפו של האחר. אין לסגת לאחור, שכן הקולגה הצ'יליאני עשוי להתקרב שוב.
  • יש לשמור על קשר עין כדי להראות עניין ורצינות (קשה במיוחד כשהשיחה מתנהלת במרחק ישיבה קרוב).
  • בעת הארוחה יש להניח את שתי הידיים על השולחן.
  • אין להניף יד מאוגרפת לגובה הראש – זוהי תנועת גנאי מהתקופה הקומוניסטית.
  • מכת אגרוף ביד אחת לעבר היד השנייה נחשבת בלתי נאותה, והושטת יד ללחיצה עם אצבעות פתוחות, משמעותה "טיפש."

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *