"בסין אתה לומד כמה נמוך ערכו של אדם יכול להיות. עובד סיני עולה פחות מכל מכשיר דיגיטלי, מכל מכונה, אז לשם מה לקנות מכונות? חבל על הכסף – העובד יעשה. הדרך שבה המנהל מדבר אל העובדים, צועק עליהם… בחוסר כבוד מוחלט. כל האינטראקציה שלו אתם נעשית בצעקות, והם כנועים ומצייתים מייד ואפילו מורידים את הראש. אתה צריך לנסות ולהתעלם מכל זה, אבל זה כמו כוח שגורר אותך."
"משלחת של עובדים מסין הגיעה לחברה שלנו בישראל כדי לעבוד בפרויקט שאמור היה להימשך שלושה חודשים. בוקר אחד קיבל אחד העובדים הסינים הודעה על אסון נורא – בנו נהרג בתאונת דרכים ואישתו נפצעה קשה. באופן טבעי הוא ביקש לעזוב הכול ולחזור הביתה. אלא שההנהלה בסין סירבה וטענה: 'המשימה שלך מסתיימת רק בעוד חודש וחצי ואז תוכל לחזור.' אותו עובד ציית ולא חזר. נחרדנו. אני הייתי משתולל ולא מוותר, אבל כאלה הם העובדים הסינים."
"הפועל הסיני אינו נוקט כל יוזמה. הוא עושה רק מה שנאמר לו ומציית להוראות כי אסור לו להיכשל. הם גרים במפעלים ומקבלים שם אוכל, מגורים, ולכן הם תלויים במעסיקים וצייתנים כל-כך."
"העובדים הסינים לא מעזים לומר לבוס 'לא'. נפגשתי עם לקוח בסין וביקשתי מן המתורגמן הסיני לתרגם לו, שאני לא יכול להתחייב על לוחות הזמנים שביקש. המתורגמן לא תירגם את המשפט ופנה אליי בשנית: 'הלקוח מבקש שלוח הזמנים יהיה קצר יותר.' שוב עניתי למתורגמן שאיננו יכולים, ושוב הוא אמר: 'הלקוח ביקש שלוח הזמנים יהיה קצר יותר', וחוזר חלילה שלוש פעמים. המתורגמן לא העז להכעיס את הלקוח ולהגיד לו שאיני יכול לעמוד בלוח הזמנים."
"אהבתי להסתובב במפעל ולראות מה קורה בו. התפקיד שלי העניק לי סמכות לכוון פעילויות, אבל בדרך-כלל לא הייתי צריך להשתמש בסמכות זו. העובדים הסינים הושפעו מכל פעולה שעשיתי. אם הרמתי אשפה באזור החניה, שמתי לב שלמחרת כל האשפה נוקתה. אם תייקתי כמה ניירות בתוך קלסר, למחרת כל ערמות הניירות סודרו בהקפדה. בקיצור, בכל פעם שהסתובבתי במפעל זה השתלם לי. הבחנתי שהעובדים הסינים שמים לב לכל הפרטים הקטנים."
"עובדים בעלי מעמד נמוך וסטטוס מקצועי נמוך מקבלים את מרותם של מנהליהם ללא עוררין. הם ממושמעים ומקבלים בהבנה פיקוח של מנהל, גם אם יש בו חדירה לפרטיותם. עובדים אמידים יותר הם בעלי דעה עצמאית ומפחדים פחות לסרב."
"המשמעת בסין חזקה במיוחד, הרבה יותר מהמקובל במערב. פירוש הדבר שעל-פי רוב, הסינים עושים בדיוק את מה שאומרים להם לעשות וסוטים מעט מאוד ימינה ושמאלה. על-כן, יצירתיות עלולה להיות בעייתית."
"יש שם כוח אדם אדיר, והם כל הזמן מחפשים את המנהיג. לוקח זמן ללמד אותם 'להגדיל ראש'. הם עושים רק מה שאומרים להם, גם בוגרי האוניברסיטאות ביניהם. כשמלמדים אותם הם מתפתחים, אבל עד שלא מכריחים אותם להתפתח, הם לא עושים כלום."
"הם עובדים כמו חמורים – כמה שעות שאומרים להם."
"אסור להיכשל, ולכן הם מעדיפים לא לעשות כדי לא להיכשל. הם גם אומרים תמיד 'כן' אבל זה לא אומר שיעשו. יש להם נטייה לשרת כתוצאה משנים של דיכוי דיקטטורי."
"אתה נסחף שם ומתחיל לשלוט באנשים. יש בזה משהו סוחף – אתה מחלק להם הוראות והם מצייתים לך מייד. הצד הלא-אנושי שלך נחשף – אתה מתחיל להתייחס אליהם כמו שהבוסים שלהם מתייחסים אליהם, ואתה מוצא את עצמך אומר יותר ויותר: 'לך תביא'. זה קורה לכולם: לגרמנים, לאמריקנים, לאירופאים, לכולם. כולם נעשים שיכורים מהכוח."
"הצייתנות שהם מגלים מקצינה את האדם. היא מוציאה ממנו את הרע שבתוכו."
"אנחנו שולחים בקביעות עובדי ייצור ישראלים לסין כדי שינחו את העבודה ויפקחו עליה, כי מי כמוהם מכיר את העבודה. אבל יש משהו בעובדים הסינים שגורם להם להרגיש שהם מנהלים גדולים. הם עצמם לא עושים שם כלום אלא מחלקים פקודות ונסחפים לתפקיד הבוסים הגדולים."
התרבות הסינית חדורה בכבוד לסמכות, הן כלפי ראש המשפחה והן כלפי מי שנמצאים בעמדות ניהוליות. העובדים עושים את מה שהארגון הסמיך אותם לעשות, ומאחר שמשימות אינן מוגדרות בבירור, בדרך-כלל, כוח גדול נתון בידי המנהלים הבכירים.
על-פי קונפוציוס, כל אדם נולד למעמד חברתי מסוים. אם ישמור על מקומו בחברה, תישמר ההרמוניה החברתית, וזהו המצב הטבעי והרצוי. קונפוציוס הגדיר חמש מערכות יחסים שמסייעות לשמור על ההרמוניה ועל ההיררכיה המעמדית בחברה: קיסר-נתין, אב-בן, בעל-אישה, אח בוגר-אח צעיר, חבר-חבר. למעט הסוג האחרון, ארבע מערכות היחסים הראשונות הן היררכיות, כלומר הגורם הראשון הוא בכיר וחשוב יותר מהכפוף לו, אולם כל מערכות היחסים הללו קשורות לכללים מוגדרים ולהתחייבויות הדדיות. מצד אחד, הכפוף נאמן לבכיר ממנו, שומר על שמו הטוב ונמנע מביקורת כלפיו, ומהצד האחר, המנהיג מחויב לדאוג לכל צרכיו ולרווחתו של הכפוף לו. ביקורת על הממונים מותרת כאשר הם טועים בשוגג בתפקידם, אולם אין לערער על מעמדם. עובד סיני המביע עמדה מבלי שהתבקש, ייחשב כאילו נהג בחוסר צייתנות, הביע חוסר אמון במנהלו ופגע בשמו הטוב.
טעויות גוררות ענישה, לעתים אפילו חמורה, ולכן העובדים הסינים חוששים מטעויות. העובד הסיני יעדיף על-כן את הצייתנות והפסיביות על-פני נקיטת יוזמה וחשיבה יצירתית שיש בהן סיכון.
התרבות הסינית אינה מעודדת לקיחת אחריות גם כדי לשמור על אפשרויות התעסוקה של הכלל. הסינים מחלקים את העבודה ביניהם, שהרי לכל עובד סיני מובטחת משכורת ומשמעות הדבר שלכל אחד צריכה להיות עבודה. עקב ריבוי כוח העבודה בסין (יותר ממיליארד נפש), פתרון התעסוקה הטוטאלי הוא חלוקת כל המשרות בין מספר גדול ככל האפשר של עובדים, והטלת סמכויות מעקב וקבלת החלטות על עובדים נוספים. עובד סיני שייטול אחריות יצמצם את אפשרויות התעסוקה של העובדים האחרים.
ועם זאת, מתחילים להסתמן גם שינויים:
"העובדים בסין צוברים כוח – בזכות הצמיחה בחינוך הצעירים מודעים יותר לזכויותיהם, הם מבינים מה הוגן ומתי הם נתקלים ביחס בלתי הולם, והם חוששים פחות להתעמת עם ההנהלה."
משמעת עצמית ומחויבות גבוהה לעבודה (בדרך-כלל)
"אפשר לראות אותם עובדים הרבה בסוף השבוע. הם עובדים בלי הפסקה. השכר נמוך, הם זקוקים לכסף, והם עלולים למצוא את עצמם מפוטרים ללא התראה."
"העובדים שעבדו תחתי בהחלט שיתפו פעולה. הייתה להם גאווה רבה והם היו נאמנים מאוד לחברה ולתעשייה שבה עבדו."
"פועלי הבניין בבייג'ין עובדים גם ביום וגם בלילה. אין הפסקה בעבודה. הם גרים במכולות במתחמי העבודה, ואסור להם לצאת מן המתחמים הללו משום שהם אינם שייכים לעיר."
אך יש גם דעות אחרות:
"בדרך-כלל הם אוכלים ארוחת צהריים ב-11:30 וב-17:00 הולכים הביתה. הם לא משתגעים ועובדים בלי גבול."
"הסינים נוהגים לחשוב במושגים של הגשמת תפקיד: 'תן לי תפקיד או תואר ואני אבצע אותו.' זאת בניגוד אלינו שפועלים לפי התפיסה: 'אם העובד יוכיח את עצמו הוא יקבל עליו אחריות נוספת.' מנהלים מערביים עלולים להתייחס להבדלים הללו כחוסר יוזמה ו'ראש קטן' מצד הסינים."
העובדים הסינים עובדים מתוך מחויבות גבוהה למקום העבודה, משקיעים שעות עבודה רבות, ומגלים נאמנות גבוהה לתאגיד שבו הם מועסקים. על-פי התרבות הסינית, עבודה קשה ומסירות זוכות להערכה גבוהה ולשבח. העובד הסיני דורש בדרך-כלל פחות פיקוח מעובדים אחרים: הוא ממושמע, בעל משמעת עצמית גבוהה, ועובד על-פי נהלים נוקשים.
היקף שעות העבודה של עובד סיני בממוצע גבוה ב-45 אחוזים בממוצע מהיקף השעות של עמיתו המערבי, וההפסקות שלו קצרות ב-75 אחוזים מההפסקות של עמיתיו הזרים. תרבות הקפטריה אינה קיימת בסין, והליכה לשירותים דורשת פעמים רבות את אישורו של הממונה. העובדים חונכו להתייחס אל מקום עבודתם כאל משפחה סימבולית, ולכן עליהם לתרום את חלקם לטובת המשפחה.
המחויבות המלאה לעבודה לא תמיד מתקיימת כאשר מדובר בעבודה בחברה זרה הפועלת בסין. העובדים הסינים מחויבים תחילה לחברה ולקהילה, וחלקם מתקשים להתחייב למקום עבודה שמנהליו זרים. חלק מהעובדים הסינים מגלים מחויבות יתר לפרויקטים ולמפעלים מקומיים מאשר למפעלים זרים שמאיימים מבחינתם על הכלכלה הסינית.
