"בארגון היה גם איגוד מקצועי, אבל הוא היה חלש ושטחי. האינטראקציה היחידה אתו הייתה בעקבות בקשה לתרומות עבור מסיבה לקבוצת גמלאים שהאיגוד רצה לקיים."
"חברי המפלגה שלטו באיגודים המקצועיים, ותפקידיהם של נציגי האיגודים היו מוגבלים לפתרון בעיות רווחה של העובדים. לא היה להם תפקיד בייצוג העובד, מאחר שלא הייתה אף מערכת של משא ומתן קיבוצי."
"מזכיר המפלגה הקומוניסטית והמנכ"ל היו שותפים שווים בניהול החברה. כ-325 מתוך 1,819 העובדים היו קומוניסטים. תפקידה של המפלגה היה דומה, בדרכים רבות, לאיגודים מקצועיים במערב. היא ייצגה את העובדים ויזמה דיונים בסוגיות של יחסי עבודה."
ארבעה משתתפים עיקריים משפיעים על יחסי העבודה במשטר הקומוניסטי בסין:
- מנהל המפעל אשר ממונה על-ידי הממשלה המרכזית.
- ועדת מפלגת התאגיד הכפופה בפועל למפלגה הקומוניסטית (האינטרסים של המדינה נפרדים לכאורה מאלו של המפלגה הקומוניסטית). מזכיר המפלגה הוא בעל סמכויות רבות, והוא מדווח ישירות למפלגה הקומוניסטית. למעשה, יש לו סמכות ניהול משותפת עם מנהל המפעל, ואף קדימות היררכית עליו, ובעת הצורך הוא יכול להטיל וטו על החלטותיו. הנציגים הרשמיים של ועדת מפלגת התאגיד עוסקים באחריות תפעולית כמו ייצור, מתן שירותים, מימון וניהול משאבי אנוש.
- מועצת עובדים – גוף משותף למעסיקים ולעובדים, שתפקידו לדון בענייני עבודה, כגון: שיטות עבודה, תנאי עבודה, בטיחות וגהות. הסינים גאים מאוד במועצות העובדים, אף שאלה פועלות בחסות ועדת מפלגת התאגיד, ונציגיהן נלקחים מקרב שורות עובדים בעלי אינטרסים מפלגתיים. מועצת העובדים ממליצה למזכיר ועדת מפלגת התאגיד על קיומן של פגישות עם ההנהלה, ויש לה כוח רב לאמץ או לקרוא תיגר על החלטות הקשורות בייצור, רכש, תקציבים, העסקה, הקצאת תגמולים (בונוסים או הטבות), נקיטת צעדים משמעתיים, התאמות שכר והכשרה מקצועית.
- איגודים מסחריים – יותר מ-300 אלף איגודים מסחריים מייצגים את העובדים בסין. רובם קטנים וממוקדי תאגיד מסוים, אולם חברים בהם יותר מ-100 מיליון עובדים. האיגוד המסחרי פועל בשיתוף פעולה מלא עם הממשלה ועם המפלגה הקומוניסטית. פדרציה כלל-סינית של איגודי המסחר אחראית ליישומן של הוראות הממשלה לפיתוח מיזמים, ואחראית על הגנת זכויות העובדים ועל רווחתם החומרית.
מודל זה מצביע על קשר הדוק בין יחסי עבודה לאידיאולוגיה פוליטית בסין: לא קיימים חוקי עבודה להגנת העובדים הסינים מלבד המנדטים שהוענקו לפדרציה של איגודי המסחר ולמפלגה הקומוניסטית, ומשא ומתן קיבוצי לא מתרחש כלל.
למרות תפקידם המוגבל של האיגודים המקצועיים בקביעת הנעשה בשוק העבודה, ראוי לציין כי בעידודו של ארגון העבודה הבינלאומי תוקן בסין בשנת 2001 חוק האיגודים המקצועיים. החוק קבע כי במקרה שחברה מחליטה על שינויים משמעותיים הקשורים בניהול העסק ובפיתוחו, מחובתה להתחשב בדעתם של העובדים.
