עובד העומד בפני החלטה על יציאה לרילוקיישן או לשליחות מודע לקשיים או לבעיות העלולות לעמוד בדרכו, ומובן שגם בפני בני משפחתו. בעל החיים שלנו הוא חלק אינטגרלי ממשפחתנו, אלא שלעיתים לקראת רילוקיישן נדרשות החלטות מורכבות כמו במקרה הבא:
קבלתי הצעה לרילוקיישן כאחד מראשוני העובדים בצוות המוקם ביעד בתולי עבור החברה. ההרכב המשפחתי שלי כלל כלב גדול. לאחר אישור המעבר ועם תחילת הסידורים לקראת היציאה, שוחחתי עם איש הקשר של החברה ולתדהמתי הוא אמר לי: "באזור המגורים המיועד לכם אין אפשרות להכניס בעל חיים. ולא ניתן לשכור לכם דירה אחרת".
לשמע הדברים המשפחה כולה הייתה בסערת רגשות, מבחינתנו הכלב הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה. איך בכלל ניתן לחשוב על מסירת כלב נכה שאימצנו וליווה אותנו כל כך הרבה שנים? לבסוף, לאחר שיחות עם גורמים שונים בחברה, ותוך הבנה כי אין שום סיכוי להגיע עם הכלב, ביטלנו את המעבר ליעד.
או במקרה הזה:
קיבלתי הצעה לרילוקיישן עם משפחתי והכלב. מבירורים שערכתי, מסתבר שהעברת כלב ליעד החדש זו לא משימה פשוטה ובטח לא זולה, והפכה למבצע חוצה יבשות. לאחר שקידה של שבועות, מצאתי פתרון על ידי התקשרות עם סוכני מכס במדינת היעד ובשתי מדינות נוספות. הפרוצדורה של הכנסת כלב ליעד החדש מחמירה מאוד וכוללת בדיקות דם והליכים שלא קיימים כמעט בשום מדינה, זאת בנוסף לדרישה להטסת הכלב כמטען ולא ככבודה. בסופו של יום העלויות הסתכמו בכ-6000 יורו, הכול כמובן על חשבוני, שכן מקום העבודה סירב להשתתף ולו בשקל אחד בודד.
בשתי הדוגמאות הללו נאבקו המשפחות שלא לוותר על צירוף בעל החיים לשליחות.
עם זאת קיימים מקרים בהן נאלצת המשפחה להותיר את בעל החיים בארץ. מדובר בתהליך כואב לכל בני המשפחה ובפרט לילדים.
אם בכל זאת יש הכרח לעבור ללא חיית המחמד, מומלץ להכין את הילדים לפרידה:
- להתחיל את התהליך מוקדם
- להסביר מדוע אין ברירה
- לבחור היטב את המשפחה המאמצת לחיית המחמד
- לאחר המסירה לאפשר לילדים לבקר את בעל החיים ולראות שהוא מרגיש בטוב ומתאקלם
- לדבר חיובית אך גם באופן מאוזן על מדינת היעד אליה נוסעים, ועל החוויות החיוביות הצפויות להם שם
- לזהות דברים מרגיעים שישמחו אותם ושהם אוהבים לעשות, כמו טיול משפחתי בארץ לפני העזיבה
- במהלך הרילוקיישן להיות בקשר עם הגורם שאימץ את חיית המחמד לשמוע דיווחים ולבקש תמונות
