רילוקיישן מטעם הצבא – נתוני מחקרים על יחידות לוחמה

רילוקיישן מטעם הצבא – נתוני מחקרים על יחידות לוחמה

השפעת הרילוקיישן על הבריאות הנפשית

ארגונים עסקיים נמנעים בדרך-כלל מלשלוח עובדים לרילוקיישן למדינות שבהן יש מלחמות או עימותים, אלא אם כן הדבר נחוץ ביותר, וגם אז רק אם המועמד נותן הסכמתו לכך. מוצבים צבאיים, מאידך, חייבים לקבל את המינוי לתפקיד המוצבות ללא כל קשר לרמת הסיכון לפגיעה או לפציעה או אף למוות. דוגמה טובה היא תקופת עשר השנים של מלחמת וייטנאם, ובמהלך המלחמות בעיראק ובאפגניסטן.

בזמן מלחמה, הכוחות הצבאיים האמריקאים למשל, אינם מוצבים עם בני/בנות זוגם או עם משפחתם. הם מקבלים חופשה רק כל 12 – 18 חודשים, ושבים לארה״ב מתוך דרישה פסיכולוגית או פיזית בשל השירות באזורים שהם תחת ״אש עוינת או סכנה בלתי-פוסקת".

מחקר מסוים שבדק יועצים אוסטרליים דווקא, שהגיעו לוייטנאם תוך כדי המלחמה ועסקו בייעוץ לקצינים ולנציגים וייטנאמיים, דיווח כי: היועצים שמעו את הסיפורים הרבים והדיווחים על עינויים קשים והטלת מומים באזרחים, שימוש בנשים ובילדים כמגן חי במהלך הקרבות וההתנקשויות בחייהם של ראשי כפרים או נציגים רשמיים אחרים.

מתוך כך בחנו מחקרים שונים את השפעת המתח על הבריאות הנפשית ורווחתם של מוצבים צבאיים. מחקרים רבים מצאו שחשיפה מוגבלת או ממושכת באזורי קרבות עשוי לגרום לתגובה של מתח קרבי (Combat Stress Reaction – CSR), טראומה פוסט-טראומטית, דיכאון עמוק, התמכרויות, פגיעה קשה בתפקוד החברתי, ביכולת לעבוד ובשימוש גובר בשירותי הבריאות.

מפתיע לראות, שהשימוש באנשי בריאות הנפש בקרב מוצבים צבאיים אמריקאים נותר נמוך, למרות הניסיונות של משרד הביטחון האמריקאי לטפל בסוגיה זו. מספר מחקרים מצאו שמצב זה קשור לנורמות התרבותיות הצבאיות, הדוגלות בקשיחות פיזית.

השפעת הרילוקיישן על המשפחה

המגזר האזרחי זיהה מזמן את התפקיד המכריע שיש למשפחה בהצלחת המוצבות. נמצא כי הגורם העיקרי לכישלון של מוצב במשימת הרילוקיישן, היא משפחתו. מוצב ברילוקיישן אשר משפחתו מתקשה להשתלב במדינה הזרה, עלול להשקיע תשומת לב רבה במשפחה בשל קשייה ולהתקשות בביצוע המשימה. במקרים מסוימים אי-הסתגלותה של המשפחה הינה הסיבה לחזרה לארץ המקור לפני תום תקופת השליחות.

באופן דומה, מזהה הצבא את החשיבות של המשפחות, במיוחד שמדובר במשימת חובה והדרך לחזור הביתה ולבטל את המשימה כאשר המשפחה איננה מסתגלת, אינה אפשרית ופתוחה בפניהם.

בשונה ממוצבות אזרחית, במוצבות צבאית נכנס לעיתים מרכיב של מסוכנות.

במחקר מסוים נמצא שבני/בנות זוגם של אנשי צבא עשויים להיות בסיכון גבוה יותר ללקות בחרדה, דיכאון, בעיות שינה ועוד לקויות אחרות כתוצאה מהמתח הנובע מהפרידה ומהחשש לחייהם של יקיריהם, בין אם המשפחה נלוות למוצבים הצבאיים, ובין אם הן נשארות במדינת האם. גם ילדים חווים מצבים דומים של מתח, מעברים תכופים ממקום למקום או גידולם על-ידי הורה אחד.

לכן בארה"ב למשל, מקצה משרד הביטחון האמריקאי כ-8.5 מיליארד דולר בשנה למימון תמיכה במשפחות. המימון נועד לשמירה ולהגברת בריאות המשפחה, חינוך גבוה לילדים, פיתוח קריירה והזדמנויות השכלה לבני/בנות הזוג, טיפול איכותי וזמין בילדים וזאת בין אם מדובר בהצטרפות המשפחה למוצב ובין אם היא נותרת בארה"ב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.