רילוקיישן לארגנטינה או נסיעות עסקים – על התעלמות מחוקים ומעשי שחיתות

רילוקיישן לארגנטינה או נסיעות עסקים – על התעלמות מחוקים ומעשי שחיתות

כך סיפרו והתלוננו מוצבים ברילוקיישן לארגנטינה:

"הארגנטינאים הם עם של מפֵרי חוק. הגֶנים והחינוך הארגנטינאי לימדו אותם לעשות ספקולציות ולנצל את החוקים לטובתם."

"החברה הארגנטינאית היא חברה בלתי מוסרית שאנשיה הם פורעי חוק."

"מערכת המשפט אינה יעילה ומושחתת."

ואכן כפי שמעידים מוצבים לרילוקיישן לארגנטינה, מקבלי ההחלטות בארגנטינה אינם מקפידים לפעול במסגרת החוק, כפי שניתן לראות בדוגמאות הבאות:

ב-2012 איימה קרן המטבע הבינלאומית על ארגנטינה בסנקציות חמורות, בעקבות זיוף של נתוני האינפלציה ודיווח על 10% אינפלציה במקום 25%. גם נתוני הצמיחה שעליהם דיווחה ארגנטינה בשנת 2003 לא היו מהימנים.

סביב מועדוני הכדורגל בארגנטינה מתקיימת רשת אלימה ומאורגנת היטב של אוהדים שנהנים משליטה בלתי מוגבלת כמעט בעסקי הכדורגל במדינה. ה"בארה בראבס" (מועדון האוהדים) של הכדורגל, עוסקים בספסרות בלתי חוקית, בהלבנת כספים ובסחר בסמים, ומשלשלים לכיסם מאות אלפי דולרים מדי שנה. הם משתמשים במעשי אלימות ובהפחדה, נהנים מסיוע של שוטרים מושחתים ושל פוליטיקאים, מהעלמת עין של המדינה, ואפילו מתמיכה של המועדונים לרבות השחקנים. ככל שהמועדון רווחי, כך גדל הנתח שהאוהדים לוקחים לעצמם. מעריכים שה"בראבס" החזקים ביותר משלשלים לכיסם אלפי פזוס, מספסרות בכרטיסים ובמקומות חנייה, ועד שליטה בחלק הארי של ההכנסות ממכירת מזכרות ומשקאות בתוך האצטדיון. הבראבס הגדולים ביותר אף עשויים לקבל 30% מדמי ההעברה של שחקן לקבוצה אחרת, או 20% ממשכורותיהם של כמה מהשחקנים. בעשור האחרון התופעה החמירה, ומעריכים כי 191 איש מתו באירועים הקשורים למשחקי הכדורגל במדינה. בשנים האחרונות עברה האלימות לרחובות, וקבוצות אוהדים יריבות נלחמות ביניהן על השליטה בקרבות אקדחים ובחיסולים בסגנון המאפיה.

דוגמה נוספת המתקשרת לתלונות המוצבים לרילוקיישן לארגנטינה מתחברת למה שהתרחש בשנת 2015, עת התובע הכללי שהאשים את הנשיאה ואת שר החוץ בשחיתות נמצא ירוי בביתו.

"בשבוע שעבר פנה ניסמן לבית המשפט ודרש לחקור את הנשיאה פרננדס ואת שר החוץ טימרמן. לדבריו, השניים אחראים לגיבוש הסכם סודי שנועד לטייח את מעורבותה של איראן בפיגוע בבניין הקהילה היהודית ב-1994, הנחשב למתקפת הטרור הקטלנית בתולדות המדינה. ההסכם גובש בעסקה סודית בין איראן לארגנטינה בהוראתה הישירה של הנשיאה, והעניק לבכירים איראנים חסינות מחקירת הפיגוע. התמורה האיראנית, לדברי ניסמן, הייתה נפט מוזל, שנועד לסייע לארגנטינה לשקם את משק האנרגיה המידלדל שלה."

וואלה, 19.1.15

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.