כך טוענים מוצבים ישראלים ברילוקיישן לאוקראינה:
"הם לא לוקחים ללב שום דבר. הכול בפרופורציה לא מערבים יותר מידי רגשות ולא עובדים יותר מידי קשה".
"קצב העבודה יותר איטי, שונה לגמרי מהארץ. אין לחץ כמו בארץ הכול הרבה יותר רגוע".
"הם לא מגלים יותר מידי מוטיבציה לעבודה. חסר להם מניע לעבוד טוב יותר. המשכורות מאד נמוכות".
"מעניינים אותם יותר חיי הפנאי. הם מאד אוהבים לשתות, לאכול, לעשות סקי בהרים. אוהבים את החגים. גם המנהלים פחות חסרי מוטיבציה לעומת המנהלים בארץ".
"הם עצלנים יחסית לישראלים מלאי המרץ. היה ישראלי שעבד פה וניסה להריץ את הדברים, ניסה להכניס משטר צבאי. הם לא היו רגילים לצורת עבודה שכזו והוא פוטר".
טוען מוצב אחר ברילוקיישן לאוקראינה: "הם עובדים בלי תלושי משכורת, מקבלים משכורת במעטפה אחת לחודש. אין שום פנסיה, אין תנאים סוציאליים".
וטענות אחרות של השוהים ברילוקיישן לאוקראינה: הם מונוכרוניים, כלומר עושים כל דבר בעיתו ולא מספר דברים בעת ובעונה אחת כמונו".
"בבוקר כאשר מגיעים הם לוחצים ידיים למרות שהם עובדים יחד יום יום לאורך שנים. אם אתה לא לוחץ ידיים לעמיתך הרי שמשהו ככל הנראה לא בסדר".
"המשרדים בנויים באופֵּן-ספייס בלי מחיצות. המבנים עוד מתקופה ישנה, כל אחד יושב בעמדה שלו והבוס יושב יחד עם כולם ויכול לפקח על כן על העבודה. על הרבה מאד דברים צריך לגשת למנהל ולקבל אישור והמנהל מפקח על כל דבר".
"קשה להם עם שינויים. הם לא מכניסים שינויים משמעותיים בסגנון העבודה".
"באופן כללי יחסי הנהלה עובדים פתוחים".