יציאה לרילוקיישן מתוך יוזמה אישית לעומת יציאה לרילוקיישן מטעם מקום העבודה – על ההבדלים ביניהם והמדינות המועדפות

יציאה לרילוקיישן מתוך יוזמה אישית לעומת יציאה לרילוקיישן מטעם מקום העבודה – על ההבדלים ביניהם והמדינות המועדפות

יציאה לרילוקיישן הינה לרוב מטעם מקום העבודה (Assigned Expatriates), אולם יותר ויותר אנשים מחפשים רילוקיישן לעצמם ויוצאים מתוך יוזמה אישית (Self Initiated Expatriate).

מהו ההבדל בין מוצבים ברילוקיישן שבחרו לצאת לתפקיד בחו"ל מיוזמתם האישית, לעומת מוצבים ברילוקיישן מטעם מקום העבודה?

מוצבים שיצאו לרילוקיישן מתוך יוזמה אישית נמצאו:

  • בעלי מוטיבציה גבוהה יותר להתגורר בחו"ל.
  • עשויים להישאר תקופה ארוכה יותר.
  • הם אינם זוכים להדרכה ראויה אודות המדינה המארחת ונאלצים לגלות וללמוד בכוחות עצמם אודות המאפיינים התרבותיים והחברתיים של המדינה. במרבית המקרים הם אף נדרשים לטפל בעצמם בסוגיות החוזיות ובתנאי ההעסקה במדינה המארחת.
  • עם זאת הם נוטים יותר להיטמע בתרבות של המדינה המארחת – ללמוד את השפה ולתקשר חברתית עם התושבים המקומיים – לפיכך הם גם מסתגלים מהר יותר.
  • רמת שביעות רצונם מהעבודה נמוכה יותר, משום שהם עובדים בדרך כלל תחת פיקוח מקומי ובמרבית המקרים יש להם תמיכה מועטה, אם בכלל, ממשרדי ההנהלה הראשית של הארגון. 
  • הם בדרך כלל עובדים בתפקיד זוטר יותר ובתנאי העסקה שאינם עולים בקנה אחד עם תנאי ההעסקה בחברות רב-לאומיות. 
  • למוצבים הבוחרים את התפקיד מיוזמה אישית, ניתן חופש רחב יותר לבחור את המדינה המארחת ולפיכך הם גם נותנים יותר משקל למאפייני המדינה והמגורים. החשיבות וההתייחסות לנוחיות של המשפחה היא גבוהה יותר, בהשוואה למוצבים שהוטל עליהם התפקיד. 
  • בנוסף, ישנם גם חוקי ההעסקה שמכתיבים את מדיניות הגישה לשוק העבודה, חוקי העבודה ואכיפה, כמו גם משך השהות שניתן לקבל במדינה המארחת.

כל אלו עשויים להשפיע על המוצבים בבחירתם את החברה עבורה יעבדו, והיכן יתגוררו ופחות מעסיקים את מי שנשלח לרילוקיישן מטעם מקום העבודה.

באילו מדינות/ערים נוטים לבחור להתגורר המוצבים היוצאים לרילוקיישן מתוך יוזמה אישית?

  • במדינות בטוחות שרמת השחיתות בהן נמוכה והמוסדות אמינים.
  • מדינות שמציעות רמת מחיה נאותה ומקדמות בברכה מוצבים זרים.  
  • עבודה במדינות דוברות אנגלית, הינה אטרקטיבית יותר מאשר עבודה בכל מקום אחר. 
  • מדינות שיש בהן אקלים רב-תרבותי חיובי – כלומר נטייה לשוויון מבחינת גזע, אתניות, מגדר, נטייה מינית, או הבדלים תרבותיים.
  • לפי הדרוג של Mercer’s Quality of Living Ranking (2018) בקרב מוצבים ברילוקיישן ברחבי העולם, וינה קיבלה את הדרוג הגבוה ביותר זו השנה התשיעית ברציפות, אחריה ציריך, אוקלנד, מינכן, ונקובר, דיסלדורף, פרנקפורט, ז'נבה, קופנהגן ובאזל. 
  • FutureBrand (2019) פרסמו אינדקס לדרוג מדינות מארחות וכיצד הן נתפסות על פי שישה מימדים: מערכת ערכים, איכות חיים, פוטנציאל עסקי, מורשת ותרבות, דימוי מוצרי הצריכה והשירותים הניתנים במדינה, ותיירות. יפן, שוויץ וגרמניה קיבלו את הציון הגבוה ביותר.
  • Immigroup (2019) הוציאה רשימה של 10 המדינות הידידותיות ביותר להגירה, בהתבסס על קריטריונים של מדיניות הגירה פרוגרסיבית, שירותי תמיכה ושגשוג כלכלי. 10 המדינות הללו בשנת 2019 כללו את ארה"ב, ערב הסעודית, גרמניה, רוסיה, בריטניה, איחוד הנסיכויות הערביות, קנדה וצרפת, אוסטרליה, ספרד, איטליה והודו – מידע זה רלבנטי גם ליוצאים לרילוקיישן ביוזמה אישית.
  • מדינות המפרץ הפרסי ואיחוד האמירויות וערב הסעודית נחשבות מדינות אטרקטיביות – גובה השכר שם הינו תמריץ מרכזי ואיכות החיים היא גבוהה: אבטחה, סיוע למשפחה, בתי-ספר ברמה עולמית, שירותי בריאות מעולים.
  • מוצבים ברילוקיישן בעלי רקע והכשרה מקצועיים ממדינות מפותחות שאינן חלק מהאיחוד האירופאי עשויים לגלות שהמוצבות היא קלה יחסית, לעומת אלו המגיעים ממדינות מתפתחות. גם אם הם מוכשרים ומיומנים ביותר לתפקיד, המוצבים ממדינות מתפתחות עשויים להיתקל במחסומים רבים בתירוץ של מדיניות או תהליכי קבלת רישוי וזאת כתוצאה מדעות קדומות שעדין קיימות. בכל מקרה בצרפת המדיניות היא מסובכת כאשר מדובר במוצבים שאינם מאחת ממדינות האיחוד האירופאי – עליהם להמציא הסכמי עבודה קבועים או לפחות למשך שנה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.