לאוסטרליה עבר קשה של חברה גזענית אך הווה של מדיניות פלורליסטית ושוויוניות

לאוסטרליה עבר קשה של חברה גזענית אך הווה של מדיניות פלורליסטית ושוויוניות

"אוסטרליה הפכה למדינת מהגרים. זה המצב בערים הגדולות. אפשר למצוא אנשים מכל הצבעים, הגזעים והדתות חיים זה לצד זה וממלאים תפקידים זוטרים ובכירים כאחד".

"אין שם ממש גזענות גלויה כלפינו הישראלים או היהודים. חבר טוב שלי סיפר לי שהוא יהודי, ושמעולם לא נתקל בגילויי אנטישמיות ברחוב. עם זאת, הוא בטוח שיהדותו היוותה כמה פעמים תקרת זכוכית שעיכבה את התקדמותו." 

"התנהגות 'לא-אוסטרלית' נושאת קונוטציה של אי-מתן הזדמנות הוגנת לאחר."

 אוסטרליה ידועה כיום כחברה רב-תרבותית, סובלנית ופלורליסטית, ועם זאת, תפיסת השוויוניות בה מורכבת ורבת סתירות:

אוסטרליה מייחסת חשיבות לשוויון ולמתן הזדמנות שווה לכולם, ואף עושה שימוש בשפה המדוברת כדי להדגיש זאת. כך למשל, האוסטרלים משתמשים במלה mate (חבר, פרטנר) כצורת פנייה, ומגנים דיבור בנימה אסרטיבית המתפרשת כהתנשאות או העדפת האחד על פני האחר. תפיסת השוויוניות באה לידי ביטוי גם בהשקפה שלפיה כל אחד זקוק לבית משלו; בסנדרום הפרג הגבוה (Tall Poppy) שאינו מעודד הישגים גבוהים או הצלחה המובילה להתנהגות מתנשאת; ובפערי המשכורות הקטנים הנהוגים במדינה.

אולם לצד אלה, ההיסטוריה האוסטרלית רצופה העדר שוויון, אפליה ונידוי. בראשית היווסדה, בעקבות הצורך להרחיב את אוכלוסייתה הקטנה יחסית, ביקשה אוסטרליה לאפשר הגירה לאירופאים בלבד. ספינות שנשאו אסירים גולים מבריטניה ומאירלנד, היו המקור העיקרי להגירה משך 50 השנים הראשונות של ההתיישבות האירופאית, עד שהמתיישבים החופשיים הפכו באופן הדרגתי להיות הרוב במדינה. הבהלה לזהב בשנות החמישים של המאה ה-19 היא שהביאה לאוסטרליה את הגל המשמעותי הראשון של מהגרים שאינם בריטים או אירים. באופן כללי, קבוצות אלו היו דומות מבחינה תרבותית למתיישבים המקוריים, כך שקונפליקטים אתניים, גם אם היו קיימים לא היו משמעותיים. לעומת זאת, התיעוב כלפי המהגרים הסיניים שהגיעו בתקופת הבהלה לזהב, גרם לעתים קרובות לאלימות בשדות הזהב.

מאמצע המאה ה-19 ועד סוף המאה, אוסטרליה סבלה ממחסור בידיים עובדות. כתוצאה מכך גובשו תוכניות הגירה שעודדו את הגעתם של מהגרים בריטים במאה השנים הבאות. באותה תקופה גובשה המדיניות של אוסטרליה הלבנה באמצעות חוק הגבלת ההגירה (Immigration Restriction Act) שמטרתו הייתה לעודד את ההתיישבות הבריטית, לרפות את ידיהם של מהגרים ממדינות אירופה האחרות, ולנדות את כל מי שאינם לבנים. לאחר מלחמת העולם השנייה, לאור הצורך להאיץ את ההגירה למדינה כדי להרחיב את האוכלוסייה, ולנוכח המספר הבלתי מספק של מהגרים שהגיעו מהאיים הבריטיים, נאלצו האוסטרלים להשלים עם הגירתם של זרים שאינם דוברי אנגלית. בעזרת השימוש בחוק הקפידו על הפרדתם של אלו האחרונים מן התושבים הלבנים.

המדיניות המפלה של "אוסטרליה לבנה" הייתה המדיניות הרשמית עד ביטולה ב-1966. החל בשנות השבעים של המאה ה-20, מהגרים לא-לבנים מתקבלים באוסטרליה בכבוד הראוי.

כיום נעשים מאמצים רבים לטפח ולשמר את תרבותם הייחודית של האבוריג'ינים, מתוך הבנה של המקום החשוב שלהם בהיסטוריה ובתרבות של המדינה. הם משתלבים בזרם המרכזי, בוחרים את נציגיהם לפרלמנט המקומי והפדרלי, ורבים מהם מתפרסמים בתחום אמנויות הבמה. האוסטרלים מודים בחוסר הצדק שנעשה לאבוריג'ינים, אך עדיין לא נמצא הפיצוי הראוי, למעט החוק Native Title Act: החלטה מהפכנית של בית המשפט הגבוה באוסטרליה מ-1993, שמכירה בזכותם של האבוריג'ינים על קרקעות שנלקחו מהם שלא כחוק.

אולם לצד הניסיונות לתיקון היסטורי, נרשמות לעתים גם חריגות. כך לדוגמה, בשנת 1998 זכתה מפלגת "אומה אחת" במושב אחד בפרלמנט הפדרלי. סדר היום של המפלגה התבסס על הטענות הגזעניות כי שהממשלה מפלה לטובה את האבוריג'ינים על פני הלבנים, ועל כך שהמדינה מוצפת במהגרים אסייתים. מדי פעם בפעם צצות מחאות נוספות של סקטורים שונים בחברה כנגד ההגירה בכלל והגירה אסיאתית בפרט, וכנגד מדיניות הרווחה שלה זכאים האבוריג'ינים.

פרסום רב עורר סירובו של ראש ממשלת אוסטרליה גו'ן האוורד להצהיר באופן רשמי על בקשת סליחה מהעם האבוריג'יני על אירועי העבר ובמיוחד על תקופת "הדור הגנוב" שהתרחשה במהלך כשלושה עשורים בין שנות העשרים לשנות החמישים של המאה הקודמת (הוצאת ילדים מרשות הוריהם הביולוגיים והעברתם להורים מאמצים שבביתם יוכלו לחיות "חיים טובים יותר"). המחאה נגד סירובו של ראש הממשלה באה לידי ביטוי, בין היתר, בטקס הנעילה של המשחקים האולימפיים בסידני בשנת 2000, על ידי להקת Midnight Oil שחבריה עלו לבמה כשעל חולצותיהם מופיעה המלה "סליחה."

נתונים סטטיסטיים ממפקדי אוכלוסין שנעשו בתחילת שנות האלפיים, מדגישים את הרב-תרבותיות במדינה שאוכלוסייתה מורכבת מבני כ-160 מדינות. 93% מהאוסטרלים הם צאצאיהם של מתיישבים אירופאים ממדינות שונות, וכל היתר הם מהגרים אסייתיים ואבוריג'ינים.

לסיכום, אוסטרליה מתאפיינת בשתי מגמות קיצוניות: הגינות ושוויוניות לצד דיכוי מתמשך וטיפול חלקי בלבד בסוגיית האבוריג'ינים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *