"התחושה הכללית במדינה היא של חוסר יציבות ואי-ודאות, בשל גורמים רבים כמו המלחמה בסמים; פשע אלים; כוחות גרילה חזקים; וחולשתה של הממשלה הקולומביאנית באופן כללי":

1. שיעור אלימות גבוה

מוצבים שונים ברילוקיישן לקולומביה מספרים:

"יש שם בעיה של ביטחון אישי. כשאתה מגיע בפעם הראשונה, חשוב שיחכו לך בשדה התעופה כדי שלא תמצא את עצמך זרוק באיזו סמטה חשוכה."

"הגענו לקולומביה והיינו צריכים לעלות צפונה. טסנו שלוש שעות כדי להימנע מנסיעה במכונית בגלל הפשע באזור. נחתנו במקום לא סימפטי באמצע הג'ונגל, וכשירדנו עמד מולנו אדם שהחזיק בידו 'גליל' ישראלי."

"לקראת הנסיעה כדאי לשקול ביטוח נגד חטיפות."

"לקולומביה יצא שם של המדינה המסוכנת לזרים בין מדינות אמריקה הלטינית, בעיקר בשל החטיפות הרבות בתחומה."

"מקרי כייסות נפוצים שם מאוד."

העם הקולומביאני נחשב דומיננטי וקשוח, והמדינה נמנית עם המדינות התוקפניות בעולם. תכונה זו קשורה ישירות לקונפליקט הפוליטי, לפשע המאורגן, לממשל המעורער ולאי-השוויון החברתי השוררים במדינה.

2. עוני ופשע

מקבצי נדבות ומחוסרי דיור חולקים את הרחובות באזור האתרים למיחזור אשפה ונגלים למי שמגיע לרילוקיישן לקולומביה או לנסיעות עסקים. העניים מקבלים אומנם מענקים ממשלתיים בעבור שירותים ציבוריים כמו דיור, בריאות, תשלומי שכר לימוד לאוניברסיטאות (בהתאם להכנסת המשפחה), אולם אלו אינם מספיקים כדי לכסות את צורכיהם. מוסדות עירוניים ציבוריים ופרטיים, מספקים ארוחות חינם למחוסרי דיור, ובעיירות הקטנות, בתי אב רבים דואגים למתן ארוחה לעניים פעם ביום לפחות. אלא שמתן הצדקה, שמקורו בערכים קתוליים, לא פתר את בעיותיה החברתיות של המדינה, ואזרחים רבים מתנגדים לחלוקת מזון ולמתן מקלטים ציבוריים בטענה שאלה מובילים לעוני ולפאסיביות.

מספרים מוצבים ברילוקיישן לקולומביה או בנסיעות עסקים: בעיה לאומית נוספת היא הימצאותם של ילדים עניים וכנופיות עבריינים ברחובות הערים המרכזיות במדינה. המערכת המשפטית מבחינה בין עברייני נוער שנשלחים למוסדות לנוער, לבין פושעים בגירים שנשלחים לבתי הסוהר.

3. העסקת קטינים

העסקת קטינים בקולומביה היא חוקית החל מגיל 14, שזהו גיל צעיר יחסית בהשוואה לסטנדרטים הבינלאומיים. ילדים עניים בערים ובכפרים נושרים לעתים קרובות מבתי הספר כדי לסייע בפרנסת המשפחה. מצב זה אינו שכיח בכלכלה הממוסדת בערים הגדולות שם ארגונים גדולים דוחים את העסקת הילדים, אך נמצא תדיר ב"כלכלה הבלתי-פורמלית" ובשותפויות עסקיות משפחתיות. יש לציין כי זכויות הילד בקולומביה נאכפות לעתים רחוקות בלבד.

4. הטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים

כל בתי הספר בקולומביה מאפשרים הרשמה של תלמידים עם צרכים מיוחדים, ומעניקים להם שירותים מיוחדים על מנת שלא להדיר אותם מכלל ציבור הלומדים. עם זאת, מצב הנגישות במדינה בכי רע – הרחובות אינם נגישים לכיסאות גלגלים, הטלוויזיה הממלכתית אינה כוללת תרגום לשפת סימנים, כתב ברייל לא קיים במעליות בבניינים ישנים, מהגרים אינם מקבלים מענקים ממשלתיים או הטבות מיוחדות מהביטוח הלאומי, וחברות ובתי עסק אינם נדרשים לעמוד במכסת העסקה מסוימת בעבור אנשים עם מוגבלות.

5. צפיפות יתר בבתי הכלא

לצד תוכניות השיקום לאסירים, שיעור הפשיעה הגבוה הביא לצפיפות יתר בבתי הכלא ולתנאי כליאה קשים. החוק הקולומביאני אינו מתיר הוצאה להורג, אולם שיעור ההתאבדויות בכלא הוא גבוה למדי, ורבים ממקרי הרצח אינם מפוענחים. הטיפול הרפואי הבלתי-ראוי באסירים, הוא הסיבה העיקרית להתפרעויות אלימות המתרחשות מפעם לפעם במתקני הכליאה השונים במדינה.

6. הפרת זכויות אדם

עובדה ידועה ליוצאים לרילוקיישן לקולומביה או לנסיעות עסקים היא, שהמדינה מצויה במצב מלחמה בין הממשלה לבין מילציות צבאיות-למחצה וארגוני טרור. אומנם בשנת 2016 נחתם הסכם עם ארגון הגרילה FARC (ויש מורדים שקוראים שוב לפרקו) אולם עדיין לא נחתם הסכם עם ELN. מצב זה משפיע הן על הלוחמים באזורי הלחימה והן על האוכלוסייה האזרחית. הצבא הלאומי, קבוצות מהפכניות וסוחרי סמים חמושים, הואשמו בהפרה בוטה של אמנת ז'נבה וזכויות אדם בסיסיות.

7. סחר בסמים

במהלך שנות השבעים, כתוצאה מביקוש גובר לסמים בארצות הברית, הצליחו עבריינים מקומיים לצבור הון עצום מייצוא מריחואנה. בעשורים האחרונים, יותר ויותר מדינות מתירות שימוש במריחואנה למטרות רפואיות, חלקן אף לצריכה עצמית באופן חוקי, ואף מייצרות אותו בעצמם. בשל כך צנח היקף הייצוא הקולומביאני במידה ניכרת, וארגוני הסמים המקומיים עברו לייצור קוקאין. הקוקאין הבלתי חוקי תרם להתעשרותם של ארגוני הפשע המאורגן וליצירת הון אישי עצום; לעלייה ברמת השחיתות במגזרים הפרטי והציבורי; להתנקשויות בשופטים, בפוליטיקאים (לרבות מועמדים לנשיאות) ובעיתונאים; ולגלי טרור ולמאבקים של הממשלה בראשי המאפיה. לידיעת היוצאים לרילוקיישן לקולומביה או לנסיעות עסקים, עסקי הסמים הבלתי חוקיים ממשיכים לגדול, ועל פי נתוני האו"ם, קולומביה, יחד עם פרו ובוליביה, ניצבות בראש רשימת המדינות העוסקות בייצור סמים קשים.