עמדות העבודה בארה"ב מול יפן

עמדות העבודה בארה"ב מול יפן

בארה"ב נוהגים העובדים לשמור על מרחב אישי במקום העבודה. עמדות העבודה מופרדות על-ידי מחיצה ובאופן כללי ככל שמעמד העובד גבוה יותר, כך מתקיים מרחב אישי גדול יותר בין העובדים. בשונה מכך ביפן מצויים העובדים במרחב גדול, פתוח ומשותף. המנהלים יושבים במשרד באותה קומה עם העובדים וצופים במתרחש. הבדלים אלה בסידור המרחב האישי קשורים לממד התרבותי אינדיבידואליזם – קולקטיביזם.
בהתאם לנוהג הקבוע של היפנים לעשות דברים ביחד ובמשותף, חשוב בעיניהם גם לחלוק זמן עם חברי הקבוצה. רוב היפנים לא מפרידים בין זמן עבודה לזמן אישי שלאחר סיום העבודה, כפי שעושים האמריקנים. בדרך כלל האמריקנים מבדילים בין חברות בעבודה לחברות מחוץ לעבודה ובין זמן עבודה לבין זמן אישי. כמו כן היפנים מבלים זמן רב יותר בעבודה מאשר האמריקנים, בדרך כלל ללא ציפייה לתוספת תגמול, אלא כהוקרה ותרומה למוראל של הקבוצה.

במחקר מסוים מוצגת התמודדותם של המוצבים האמריקנים עם סביבת העבודה במדינה המארחת יפן: במהלך השבועות והחודשים הראשונים לשהות המוצבים בארגונים ביפן, דיווחו כולם כי הסידור של המשרד היפני השאיר בהם תחושה של חשיפה ופגיעות על כך שאין בו פרטיות. נוסף על כך הם התייחסו לקושי סביב סיום יום העבודה לאחר שגילו שרוב העובדים היפניים נשארים לאחר שעות העבודה הפורמאליות:

"שעות העבודה שחתמתי על הכרטיס היו 9.00 – 17.00, מיד הרגשתי שעשיתי טעות, כיוון שכולם הסתכלו עליי בצורה מוזרה שסיימתי כבר את העבודה. לא רציתי לעשות שום דבר לא תקין. רציתי להיות כמו האחרים בקבוצה. שאלתי מישהו מה לא עשיתי בסדר ולמה אף אחד לא סיים את עבודתו בזמן כמו שאני סיימתי. הם הסבירו: זה ייראה טוב יותר אם תישארי עד 18.00. הרגשתי רע כיוון שחשבתי שאחרים חשבו שאני לא עובדת חרוצה" (אמריקנית ברילוקיישן ביפן)

"כשעבדתי בארה"ב הייתי צריך לקבוע פגישה עם הבוס שלי. כאן (ביפן) הבוס יושב בשולחן ממולי. בתחילה הרגשתי שצופים עליי כל הזמן אבל עכשיו התרגלתי לזה. אני יכול לראות מה הוא עושה בבוקר והוא יכול לדעת מה אני עושה במהלך היום בלי לומר מילה. היכן שאני לא מציץ מאחורי המחשב אני רואה את כולם במחלקה… משרדי היפנים שונים. מולך נמצאים כל השולחנות של כולם וכולם במרחב פתוח וגדול. לקח לי הרבה זמן להתרגל לזה, אבל אני חושב שלאחר עבודה בסביבה כזאת אני יכול לעבוד בכל מקום" (אמריקני ברילוקיישן ביפן)

לסיכום: מועמדים לרילוקיישן אשר מגיעים מתרבות-אם אינדיבידואליסטית, שדוגלת במרחב של פרטיות וחוסר נכונות לשעות עבודה נוספות ללא תגמול, אל תרבות מארחת קולקטיביסטית, שדוגלת במרחב פתוח ושיתוף פעולה בין חברי הקבוצה ונכונות לשעות מעבר לעבודה, עלולים להרגיש שלא בנוח ולחוות קושי בהסתגלות לסביבת העבודה החדשה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *